פוסט חושפני (אבל עם מטרה טובה בסופו)
עזבו רגע הכל.
מדובר מהפוסטים האלה שמשנים לך את החיים.
ראו פונקתם!
אז כל מי שהיה בזום שאירחתי ביום הזיכרון האחרון
יודע שאני וחרדות זה bff.
למה? כי יש לי סיבות טובות מאוד.
(וכי אנחנו חיים במציאות משוגעת מה שמגדיל את זה בשקל תשעים)
הספקתי לשבת שבעה פעמיים
לעשות לא מעט תאונות (אחת מהן נחשבת קטלנית ושיצאתי ממנה בנס)
לטפל באבא חולה (יחד עם כל המשפחה כמובן)
ושריפה של בית ילדותי.
וכל זה עד גיל 31.
אז זה קצת לא מפתיע
שאני פוחדת שהכל יעלם לי ברגע
אבל זה כבר לא רק זה.
התחלתי לפחד מהפחד
(וכמה שרבינו הקדוש אביתר ניסה לומר לי “אל תפחד מהפחד” – לא עבד)
החרדה כבר היתה בגוף שלי
הרגשתי אותה עוד לפני שהבנתי שאני בחרדה
רק אחר כך הגיעו המחשבות שמצדיקות את התחושה.
בגדול חייתי עם כפתור “חירום! חירום!” דלוק כמה שנים טובות כשבאמת במציאות כלום לא קרה.
כוננות ספיגה מתמדת.
ויש לזה מחירים.
כבדים.
לפני כמה חודשים גיסתי המופלאה תרצה אנקרי שהיא צינור שפע ענק בחיים שלי הפנתה אותי לטיפול נטורופתי (כן, כן, גם אני לא מאמינה בזה)
אצל Nicole Cohen Yechezkel הלא אמיתית.
אכלתי לה את הראש שניסיתי הכל.
טיפול דינאמי
וcbt
ויוגה
וטיזינאמו.
לא עוזר. זה כנראה הטמפרמנט שלי
אני ורוגע זה שמן ומים.
אז היא הקשיבה הקשיבה הקשיבה
ולא התרשמה ממני בכלל
אמרה רק בסוף “הבנתי”
ושלחה לי דרך בית מרקחת נטורופתי פורמולה
(שאני קוראת לו כישוף)
שהכינה עבורי מתוך השיחה הארוכה שקיימנו.
תקשיבו, אפילו הפסיכולוגית שלי ביקשה את המספר שלה.
בחיי.
החרדות המעצבנות בגוף פשוט נ ע ל מ ו.
המתח ירד ,אני נינוחה , יש לי חווית חיים רגועה ורצופה (מי שלא סובל מחרדות לא יבין כמה שזה משמעותי)
אני פשוט נהנית מהיום יום הכי פשוט שלי.
השינה שלי עמוקה יותר וממלאת יותר,
אני נרדמת בקלות יותר…
מה אני אגיד לכם- פלא עולם.
אנשים סביבי אומרים לי “הקורונה עשתה לך ממש טוב, משהו בך ממש רגוע”
אז כן. גם הקורונה אבל בעיקר הטיפול אצל ניקול.
מעבר לזה שהיא מהממת ואמפתית וקשובה
היא חדה כמו סכין מנתחים, מבינה בדיוק מה חלש במערכת ומה צריך תמיכה.
ובחיי שיש לה השגחה פראית.
אני לא יודעת ולא רוצה להשאיר אצלי סודות.
אז הנה לכם.
אם מכירים מישהו שצריך חיזוק פיזי או נפשי, שסובל מחרדות ומחוסר שקט- תרחמו עליו.
ותשלחו לו את ניקול.
שאלות בפרטי בשמחה
(יש גבול לחשיפה;-)